כשנכנסתי למבנה בטבריה 15, "נזרקתי" לבית סבתי עליה השלום בחיפה הישנה - בית אבן גבוה, שבעיתותיו היפות סבבה אותו גינה רחבה ובה בוסתן פירות, ומזרקה התיזה בה מים.
בזמני הבוסתן היה כבר מוזנח, המזרקה חרבה, והדמיון שלי השלים את מה שהעין לא ראתה.
הייתי יושבת על שפת מזרקת האבן, מביטה בשלדי העצים המפוארים, ומדמיינת שאני בגן עדן.
ההשראה, לכן, לתכנון הקומה (באופן אמוציונאלי לחלוטין) היא הדרת הכבוד שחשתי אז, כילדה, בבית סבתא.
הדרת כבוד בעיני היא התחושה שיש דברים גדולים מאיתנו, מעוררי השתאות, היא התבוננות בדבר אצילי, עשיר, מוקפד ומפואר. באופן הפיזי הדרת כבוד מתעוררת בחלל גבוה, פתוח, מואר מאוד, מעוטר בטעם, נאמן למסורת, עם ניחוח ימים עברו, זכר לתקופה מפוארת.
הסגנון הנבחר הוא אוריינטלי, וכולל פיתוחים, סלסולים, פאר נהנתני, אוירה של חמולה גדולה ומגובשת, מזרקות מים ובוסתני פרי.
בזמני הבוסתן היה כבר מוזנח, המזרקה חרבה, והדמיון שלי השלים את מה שהעין לא ראתה.
הייתי יושבת על שפת מזרקת האבן, מביטה בשלדי העצים המפוארים, ומדמיינת שאני בגן עדן.
ההשראה, לכן, לתכנון הקומה (באופן אמוציונאלי לחלוטין) היא הדרת הכבוד שחשתי אז, כילדה, בבית סבתא.
הדרת כבוד בעיני היא התחושה שיש דברים גדולים מאיתנו, מעוררי השתאות, היא התבוננות בדבר אצילי, עשיר, מוקפד ומפואר. באופן הפיזי הדרת כבוד מתעוררת בחלל גבוה, פתוח, מואר מאוד, מעוטר בטעם, נאמן למסורת, עם ניחוח ימים עברו, זכר לתקופה מפוארת.
הסגנון הנבחר הוא אוריינטלי, וכולל פיתוחים, סלסולים, פאר נהנתני, אוירה של חמולה גדולה ומגובשת, מזרקות מים ובוסתני פרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה